המאמר הראשון שלי ב”מקור ראשון”: גרסת המקור

Apr 03 2012

היום פורסם מאמר דיעה שכתבתי במהדורה המודפסת של “מקור ראשון” (אפשר למצוא אותו גם בבלוג של מאמרי הדעה של העיתון כאן). זה מבורך שעיתון כל כך מזוהה עם הימין מסכים לפרסם מאמר שקורא להסרת הגבלות תנועה על עזה, אבל חבל שהם קילקלו לי קצת את השמחה עם כמה התערבויות עריכה. לכן אני מפרסם כאן את המאמר בגרסתו המלאה, בצירוף שני תיקונים חשובים. ראשית, הכותרת שהם נתנו – “להסיר את המצור האזרחי על עזה” – לא מדויקת. לא אני ולא ‘גישה’ אמרו אי פעם שהמדיניות כלפי עזה היא “מצור“. המנוח שאנחנו משתמשים בו הוא “סגר אזרחי”. שנית, “ארגון השמאל גישה” הוא ארגון זכויות אדם, שזה לא אותו הדבר כמו ארגון שמאל. אבל כנראה שלמישהו שם היה חשוב להעביר את הנקודה שמדובר בעצם באותו דבר. אני לא יכול לגמרי להאשים אותו, כי ההבדל באמת נהייה לא מספיק ברור בעיני רוב האנשים.

בכל אופן, הנה המאמר המלא פור דה רקורד:

הקשיבו לאנשי הביטחון

בזמן סבב האלימות האחרון בדרום, שגרת הפעילות במעבר כרם שלום נמשכה כמעט כרגיל. עובדה זו ממחישה את הפער בין עזה המדינית-ביטחונית לעזה הכלכלית-אזרחית. בראשונה, עפים מצד לצד רקטות, טילים ואיומים לוחמניים, ובשנייה שולט בשקט האינטרס המשותף לשני הצדדים – לאפשר תנועה סדירה של סחורות. האתגר הגדול של מערכת הביטחון הוא לעמוד בשתי משימות: לאפשר מעבר סחורות לתוך ומתוך שטח שמולו מתקיים במקביל עימות צבאי פעיל. אבל נראה שמי שמפריע לה בדרכה הוא הדרג המדיני.

 אם לשפוט לפי אמירות של גורמים בצבא בשנה האחרונה, הם נכונים לאתגר הכפול מתוך הבנה שעמידה בו תניב לישראל תועלת מדינית וביטחונית חשובה. לכן הם מצהירים פעם אחר פעם על מחויבותם “ליצור הבדלה בין האוכלוסייה לגורמי הטרור”. הימים בהם תנועה הותרה רק במקרים הומניטריים עברו. או כפי שנכתב לאחרונה באתר של מתאם פעולות הממשלה בשטחים: “‘אין יותר הומניטארי’, סיכמו כלל הקצינים והמתאמים האזרחיים במנהל התאום והקישור בעזה, ‘מזמן עברנו ליציבות והתייצבות כלכלית”.

 ובאמת, היקפי התנועה במעברים בין עזה לישראל נמצאים במגמת עלייה. הוסרו מרבית ההגבלות הגורפות על הכנסת סחורות וחומרי גלם, למעט חומרי בנייה שהכנסתם עדיין מוגבלת, למרות שגם היא במגמת עלייה. כל זה מבורך ביותר, אבל כל זה לא יוכל להביא ל”יציבות והתייצבות כלכלית” שעליהן דיברו במנהלת התיאום והקישור בעזה. דו”ח הבנק העולמי שפורסם לפני כשבועיים קבע שהצמיחה הכלכלית בעזה נסמכת על כספי סיוע, ולא תחזיק מעמד בלי התאוששות של המגזר הפרטי ובלי הכנסות משמעותיות מייצוא. את זה, הדרג המדיני ממשיך למנוע על ידי “מדיניות הבידול”.

 במסגרת אותה מדיניות, מותר לתושבי עזה לייצא לכל העולם פרט לישראל ולגדה. במציאות, לתוצרת מרצועת עזה יש ביקוש זניח מחוץ לישראל ולגדה, היכן שהיא נמכרה בכמויות גדולות במשך ארבעה עשורים. ההיתרים העונתיים לייצא מעט תוצרת חקלאית לאירופה, לירדן ולסעודיה רחוקים מאוד מלהוות תחליף למאות אלפי הטונות מעזה ששווקו מדי שנה בישראל ובגדה עד 2007, גם בשנות השיא של האינתיפאדה השנייה.

 חמש שנים ללא הכנסות מייצוא הפכו את עזה לכלכלת אבסורד. בעוד שהמגזר הפרטי היצרני שלה, בתעשייה ובחקלאות, שותק והתמוטט, הכנסות הממשלה שלה רק גדלו, בעיקר הודות למיסוי של כלכלת המנהרות. אליטות עסקיות ותיקות שהיו להן קשרי מסחר ענפים בישראל ובגדה נדחקו על ידי מעמד חדש של מיליונרים מקורבי חמאס שהשתלטו על תחומי היבוא, הנדל”ן והקמעונאות. בקרב שאר האוכלוסייה, רמת העוני נשארה ללא שינוי, ושיעור האבטלה הרשמי עומד על 30%. מרבית האנשים עדיין נתמכים על ידי מוסדות סיוע וצדקה.

 את המציאות הזאת רואים אנשי מערכת הביטחון היטב, ומדבריהם אפשר לשער שהיא לא נראית להם טובה לביטחון. אפשר אפילו לתהות שמא האיסור על שיווק סחורות בישראל ובגדה מתסכל אותם במיוחד לאור העובדה שכבר היום, כל הסחורות המיוצאות מעזה לחו”ל מועברות דרך שטחי ישראל והגדה אחרי שעברו בדיקות מקיפות. אולי הם אישרו באופן חד פעמי משלוח אחד של מוצר מזון מעזה לגדה לפני כשלושה שבועות כדי להוכיח שזה אפשרי. אולי בגלל זה כשהם נשאלים לפשר המדיניות הזאת הם מגלגלים את הכדור לדרג המדיני ואומרים שכל שינוי שלה תלוי רק בו.

 ובינתיים בדרג המדיני חושבים ומדברים רק על עזה המדינית-ביטחונית, זו של הטילים והמילים. לפני שבועיים אמר שר החוץ ליברמן שאין כל כוונה לחדש את התנועה בין עזה לגדה כל עוד החמאס שולט ברצועה. אם הוא היה מקשיב לאנשי הצבא, אולי הם היו מספרים לו שכבר יש תנועה, שהיא כפופה להגבלות שמונעות יציבות כלכלית, שלא כל ההגבלות האלה הכרחיות לצורכי ביטחון, ושמבחינות רבות, חלקן אפילו משרתות את החמאס. ייתכן שאז ליברמן היה נזכר במאמר על סוריה שהוא פרסם רק השבוע בג’רוזלם פוסט. “אחד מתנאי המפתח לצמיחתה של דמוקרטיה יציבה ומשגשגת”, הוא כתב, “הוא נוכחות של מעמד ביניים חזק, רחב ומצליח”.

 מעמד הביניים של עזה – המפתח לשגשוג, ביטחון ויציבות ברצועה ובדרום הארץ –  לא יתאושש ולא ישרוד אם לא תתאפשר תנועה סדירה של סחורות בינה לבין הגדה. כדי לתת לו סיכוי, כל מה שנתניהו, ברק וליברמן צריכים לעשות זה להקשיב – אם לא לארגוני זכויות אדם, לכלכלנים ולפרשנים, אז למה שאומרים אנשי הביטחון.

תגובה אחת

  1. […] שכתבתי לרגל יום זכויות האדם הבינלאומי. לשמחתי, בניגוד למאמר הקודם שפרסמתי באותו עיתון, הפעם הטקסט פורסם בדיוק כפי שכתבתי […]

הוספת תגובה