ארכיון עבור חודש October, 2014

המדינה נגד “המשימה הזוחלת” של זכויות האדם

Oct 21 2014 פורסם מאת בקטגוריות זכויות אדם,משפט בינלאומי

כבר עכשיו אין ספק שזכויות אדם יהיו אחד הנושאים החמים בבחירות הבאות. הימין ירצה לנצל את העוינות של דעת הקהל והתקשורת כלפי המוסדות והארגונים שפועלים בשם זכויות אדם – עוינות שהוא סייע לטפח –  כדי להישאר בשלטון. אם תתנו לנו את הכוח, הם יבטיחו לבוחרים, נוציא לפועל את כל שינויי החקיקה שעליהם דיברנו בשנים האחרונות. אלה שנחסמו בקדנציה הזאת מאילוצים קואליציוניים. אז נוכל סוף סוף להיאבק בפשיעה ובטרור כמו שצריך, להגן על חיילינו מתביעות זדוניות, ולתת לנבחרי הציבור להכריע בסוגיות לאומיות רגישות ומורכבות בלי ההתערבות הזרה והבלתי נלאית תחת הכותרת ההיא שהכל נדבק אליה: “זכויות אדם”.

זו אינה תחזית פוליטית. זה מה שקורה עכשיו, בבריטניה. ראש הממשלה דייויד קמרון חשף בתחילת החודש את תכניתו להוביל בכהונתו הבאה, אם יזכה בה בחודש מאי הקרוב, רפורמה מרחיקת לכת שתגביל את היישום המשפטי של זכויות אדם, תגדיר את פסיקות בית המשפט האירופי לזכויות אדם כבלתי מחייבות, ועשויה אף להוביל לפרישה של בריטניה מהאמנה האירופית לזכויות אדם. איך קרה שבריטניה, שהיתה הכוח המוביל בניסוח האמנה והמדינה הראשונה שאישררה אותה, קרובה כל כך לפרישה ממנה?

כשנוסחה האמנה האירופית לזכויות אדם, בשנים שלאחר סיום מלחה”ע השנייה, זכויות אדם (אז מושג חדש יחסית) השתלבו יפה בתפישת עולם שמרנית. הן קידשו את זכויות הפרט, רוממו את שלטון החוק, ביטאו את את עליונותו המוסרית של המערב על פני הטוטאליטריזם הסובייטיות וכל זה מבלי לערער יותר מדי על עקרונות בסיסיים של ריבונות ואי-התערבות. אמנם היה חשש מסוים מפני התערבות יתר של בית המשפט האירופי לזכויות אדם – שהוקם במטרה לאכוף את האמנה על המדינות שחתמו עליה – אבל ההנחה הרווחת היתה שמדובר במכשיר שנועד למנוע את עלייתן של דיקטטורות ולא להתערב בענייניהן של דמוקרטיות יציבות. זו הסיבה שפוליטיקאים שמרנים, ביניהם צ’רצ’יל, היו שותפים לגיבוש החזון של האמנה והמערכת שהוקמה סביבה.

בית המשפט הוא מפעל מרשים. עד היום 47 מדינות קיבלו על עצמן את סמכותו, והוא פתוח בפני כל אחד מאזרחיהן, כ-800 מיליון בני אדם, שמאמין שהרשויות בארצו לא הגנו על זכויותיו כראוי. כ-70,000 איש מדי שנה, מגיברלטר ועד ולדיווסטוק, מממשים את האפשרות הזאת ומבקשים הגנה מתוקף מסמך שניסחו עורכי דין בריטיים לפני למעלה משישים שנה. אז איפה כאן הבעיה?

הביקורת של השמרנים על בית הדין התחילה להתעצם בשנות התשעים, במקביל לחיזוק משמעותי של סמכויותיו. ב-1998 חוקקה ממשלת הלייבור את “חוק זכויות האדם” (Human Rights Act), שעיגן את האמנה האירופית לזכויות אדם בספר החוקים הבריטי והגדיל את ההשפעה של בית המשפט לזכויות אדם על מערכת המשפט של המדינה. היו במפלגה השמרנית מי שלא אהבו את חוק מהרגע הראשון, אבל סידרת פסיקות של בית המשפט בעשור האחרון היא שהפכה אותו למוסד מאוד לא פופולרי גם בקרב התקשורת והציבור הבריטי הרחב.

אחד מסלעי המחלוקת העיקריים בין דעת הקהל ומרבית המחוקקים הבריטיים לבין השופטים בשטרסבורג הוא שלילת זכות ההצבעה מאסירים שנהוגה בבריטניה כמעט 150 שנה. מקרה מתוקשר נוסף הוא הסאגה המשפטית המתישה סביב הסגרתו לירדן של המטיף האיסלמיסטי אבו-קטאדה. בית הדין גם התנגד עקרונית לעונש מאסר לכל החיים, המקובל בבריטניה, ועמד על זכותם של אסירים לטיפולי הפריה חוץ-גופית. ב-2011 בית הדין פסק שהפעולות של הצבא הבריטי בעירק כפופות לאמנה האירופית ובכך הרחיב משמעותית את סמכות השיפוט שלו מחוץ לגבולות המדינה.

הפסיקות האלה עוררו זעם בבריטניה כלפי בית הדין וחוק זכויות האדם. מהרגע שהמפלגה השמרנית זכתה בבחירות של 2010, התחילו שריה לדבר באופן גלוי על כוונתם לחולל שינוי בחקיקת זכויות האדם גם במחיר פרישה מהאמנה האירופית לזכויות אדם. שר החוץ המונד קידם את הרעיון שבריטניה תגרע את עצמה מהאמנה בזמן מבצעים צבאיים, או תפרוש ממנה לחלוטין, וזאת כדי לבלום את מבול התביעות כנגד חיילים בריטיים שלדבריו מתאפשר בגללה.

הביקורת לא באה רק מספסלי המפלגה השמרנית או ממכוני מחקר המזוהים איתה. שופט עליון אחד מתח ביקורת על האמנה שלדבריו הפכה לאנדרטה לנטייה השלילית “להפוך שאלות פוליטיות לשאלות משפטיות”, ונשיא בית המשפט העליון אמר לאחרונה שעל שופטים בריטים לגלות נכונות גדולה יותר להתעלם מפסיקות של בית המשפט בשטרסבורג. הטענה החוזרת היא שבית המשפט הפך את האמנה למכשיר ב”משימה זוחלת” (mission creep) להרחבת סמכותו מעבר לגבולות שמנסחי האמנה ייעדו לה.

סקרים שבדקו את דעות הציבור כלפי חוק זכויות האדם והאמנה האירופית המחישו את היקף התמיכה בקריאות לשינוי כללי המשחק. ב-2011 ענו 75% מהנשאלים שבחקיקת זכויות האדם נעשה שימוש רחב מדי כדי ליצור זכויות שלא היתה כוונה ליצור מלכתחילה. סקר מקיף יותר שנערך שנה אחר כך מצא 57% תמיכה בטענה שהחברות באמנה האירופית לזכויות אדם נוצלה לרעה על ידי עורכי דין בשירותם של פושעים, ומספר דומה שתמך בפרישה של בריטניה מהאמנה.

מתנגדי התכנית של המפלגה השמרנית מצד שמאל של המפה הפוליטית מבטלים אותה כפופוליזם אירו-סקפטי זול שנועד בראש ובראשונה לבלום את בריחת הקולות מהמפלגה השמרנית למפלגת העצמאות (UKIP) שנושפת בעורפה מימין. אמנם נדמה שגם בשמאל מסכימים על כך שבית המשפט הרחיב את גבולות סמכותו יתר על המידה ושחלק מפסיקותיו בעייתיות. עם זאת, הם טוענים שמידת ההתערבות שלו בענייניה של בריטניה היא זעומה לעומת הרעש שעושים סביבה. מתוך 2082 תלונות שהוגשו בשנת 2012 נגד בריטניה, רק 35 נמצאו ראויות לבדיקה, ומתוכן רק ב-12 פסק בית המשפט לטובת המתלונן. מחיר החברות באמנה, אם כן, קטן מאוד לעומת האינטרס הבריטי בקידום זכויות אדם וחיזוקן של דמוקרטיות בכל רחבי היבשת ומעבר לה. כפי שאמר נשיא בית המשפט המותקף, המוסד הזה סייע לייבא ערכים בריטיים לאירופה הרבה יותר מאשר הוא ייצא ערכים אירופיים לבריטניה.

עוד כמה חודשים נדע אם ההימור הפוליטי של קמרון הוכיח את עצמו בקלפי. גם אם הוא יפסיד, זה לא ישנה את העובדה שרוב גדול מהציבור הבריטי שותף לביקורת על הפרשנות המרחיבה של זכויות אדם שנתנה את הטון בשני העשורים האחרונים. בדומה לסיפורה של מערכת המשפט הפלילי הבינלאומי (שלו הוקדש הפוסט הקודם – כן, ההוא מלפני עשרה חודשים), גם הסיפור של בית המשפט האירופי לזכויות אדם הוא על מוסד שנקלע למשבר לגיטימציה כתוצאה מציפיות היתר שהעמיסו עליו. אבל שני הסיפורים האלה אומרים גם משהו כללי יותר על הקשר בין זכויות אדם ודעת קהל.

צדק מי שכתב לאחרונה שקידום זכויות אדם הוא לא תחרות פופולריות, ושלעיתים קרובות התייצבות להגנת קבוצות מסויימות מחייבת נכונות לספוג כעס וביקורת מכל השאר. לכן קל להבין מדוע המוסדות המשפטיים הבינלאומיים נראו להרבה אנשים שעוסקים בתחום הזה כמו מסלול עוקף יעיל לזירה הציבורית והפוליטית המקומית. אבל מסתבר שאם תעקוף את דעת הקהל יותר מדי, מתישהו, היא תחכה לך בסיבוב. שלא יהיה ספק, פניה לאפיקים משפטיים היא מנגנון חיוני ולגיטימי בהגנה על זכויות, אבל הוא לא יעיל, ולפעמים אפילו מזיק, כשהמוסדות שאליהם פונים לא נהנים ממידה מספקת של הערכה ולגיטימיות בדעת הקהל. במקרה כזה, במקום דיון רציני על מידת המוסריות והתועלת בפעולות שונות של המדינה, הוויכוח על זכויות אדם הופך למאבק על ריבונות וכבוד לאומי.

 

אין תגובות