האינטלקטואל והדגל

זכייתו של ג'ורג' בוש בכהונה שניה בבית הלבן בבחירות לנשיאות של 2004 הפילה את השמאל האמריקאי לקרשים. בשביל חלקו זו היתה הוכחה סופית לכך שאמריקה, והאמריקאים, פגומים ומושחתים ללא תקנה. אחרים בתוכו העדיפו להפנות את מוקד הביקורת פנימה, לתוך המחנה שלהם. אחד מהם היה הסוציולוג טוד גיטלין, פעיל מרכזי מאוד ב"שמאל החדש" האמריקאי מאז שנות … המשך קריאת הפוסט האינטלקטואל והדגל

על מילת ה-א' ותכנית ב'

לפעמים אני לא יודע עם מי אני מסכים פחות, עם אלה שמשווים בין ישראל לבין שלטון האפרטהייד או עם אלה שאומרים שאסור להשוות. לפני שאתייחס לקבוצה הראשונה, אני מרגיש צורך, בתור חובב השוואות, להגיד משהו לאנשי ה"אסור להשוות". זה לא אתם, זו המילה הזאת "להשוות". היא מבלבלת את כולנו כי היא יכולה לתאר גם קביעה … המשך קריאת הפוסט על מילת ה-א' ותכנית ב'

אבו מאזן סודק

הוא לא אמר את זה במפורש, אבל גם אם כן, הוא לא התכוון לזה, ואם הוא באמת התכוון, הוא הרי לא יכול פוליטית, אז מה זה כבר משנה. אלה המדרגות שיורדות אל מפלס האדישות שבו התקבלו בישראל דבריו של אבו מאזן לערוץ 2 שכללו לכל הפחות רמז עבה על נכונותו לוותר על התביעה לשיבת הפליטים … המשך קריאת הפוסט אבו מאזן סודק

סוף עונת הבדלנות עם אדמונד

בסוף, הפוסט הזה מתייחס לדו"ח המאחזים של וועדת לוי, אבל הוא מתחיל בלילה אחד ב-1996 שבו הזדמן לי לחלוק סלון דירה בסידני עם ארבעה פעילים בתנועה לשחרור מערב פפואה. לאורך כל אותו הערב שמעתי תיאור ממקור ראשון של אחד ממאבקי העצמאות הכי ארוכים והכי לא מדווחים בעולם. זה היה סיפור מרתק, מזעזע, מכעיס, והוא עדיין לא … המשך קריאת הפוסט סוף עונת הבדלנות עם אדמונד

הדוד המודאג מאמריקה

תכננתי שבעקבות ההצפה מחדש לתודעה של רצח העם ברואנדה לאור האירועים בסוריה, הפוסט השני בבלוג הזה יעסוק בו, אבל אז קראתי את המאמר של דייויד רמניק מיום שני והתכנית השתנתה. רמניק, עורך הניו יורקר, כתב במאמר שכרסום הדמוקרטיה הישראלית הוא איום קיומי על המדינה היהודית והחזון הציוני. עפ"י רמניק, האשמים במצב הם הכיבוש המתמשך ובנימין נתניהו, … המשך קריאת הפוסט הדוד המודאג מאמריקה